פסק-דין בתיק ע"א 001006/04

א. בפני ערעור על החלטת רשם (כב' השופט ע' אזר ז"ל) בה נדונה בקשת המשיבים 2-1 לדחית תביעה או מחיקת חלקה על הסף.

בהחלטתו, עשה כב' רשם בית המשפט המחוזי, השופט עדי אזר ז"ל, שימוש בסמכותו מכח תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, והורה על הפסקת ההליכים במשפט, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בת.א.  (י-ם) 1000/95 פז נ' עמוס.

ב.   עיקרי העובדות הצריכות לעניין

בין המערערת (להלן:" המערערת") למשיבים 1 ו - 2 (להלן: " המשיב") מתנהלים הליכים משפטיים שונים על רקע טענותיה של המערערת, לפיהן הפר המשיב את התחייבויותיו מכח חוזה מסגרת שנכרת בין המערערת למשיב ביום 1.2.1991, בקשר עם הקמתה והפעלתה של תחנת דלק בפסגת זאב (להלן:"תחנת הדלק"). בפי המערערת גם טענות בדבר הפרת זכויותיה בסימני מסחר שבבעלותה, ושימוש שלא כדין שעושה המשיב במתקני תחנת הדלק ובציוד, שנמסרו לו לצורך מכירת מוצרי נפט ודלק, שהתחייב לרכוש מהמערערת באופן בלעדי.

ביום 1.10.1995 הגישה המערערת תביעה כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים (שנפתחה כה.פ. 516/95 והועברה לדיון במסגרת ת.א. (י-ם) 1000/95 הנ"ל) בה נתבע סעד הצהרתי, מתן צווי מניעה, מינוי מנהל להפעלת תחנת הדלק ופיצול סעדים, על רקע ההפרות הנטענות של המערכת ההסכמית שנכרתה בין המערערת למשיב (להלן: " התביעה בירושלים").

ביום 17.11.02 ועוד בטרם ניתן פסק דין בתביעה בירושלים הגישה המערערת תביעה כספית נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 2378/02).

ביום 3.12.2002 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בתביעה שבירושלים, ובו נדחתה תביעתה של המערערת לסעד הצהרתי וצווי מניעה, ככל שהיא נוגעת ליישום הסדר הבלעדיות שנקבע בחוזה הקמעונאי שנכרת בין המערערת למשיב ביום 1.2.1991. לענין זה, נקבע בפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה כי עסקינן בהסדר כובל (נספח "א" למוצג "ב" בתיק מוצגי המערערת).

וזוהי לשון פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים:

"הסעדים המבוקשים בסעיפי המשנה א' וב' מתייחסים, בין היתר, להוראות חוזיות הנוגעות להסדר הבלעדיות המהווה הסדר כובל. הסדר כובל הינו הסדר בלתי חוקי ופסול. הוא נוגד מדיניות חברתית ראויה ואין מקום לאוכפו (בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה פד"י מט(4) 749, 783; דיון נוסף בענין טבעול, שם פסקות 57 ו- 58; ע"א 359,365/79 אלחנני נ' רפאל, פד"י לה(1) 701, 710). על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) בטל חוזה - או חלק מחוזה בענייננו - שתוכנו או מטרתו בלתי חוקיים. במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים פתוחה הדרך בפני בית המשפט להסדיר את יחסי הצדדים להסכם בטל מפאת אי חוקיות. במסגרת זו פועלים שני כוחות: האחד - כח המבקש למנוע כריתת הסכם פסול המסב נזק לציבור; מן הצד האחר - מגמה לעשות צד עם הצדדים לחוזה פסול, שלא יצא חוטא נשכר. בנסיבות שלפנינו פסלותו של הסדר הבלעדיות כהסכם כובל נובעת בעיקרה מהפגיעה שיש לו כלפי הציבור הרחב, ולאו דווקא כלפי צד מן הצדדים לחוזה. בנוסף לכך, פז לא הציגה נתונים מגובשים לגבי השאלה האם החזירה את השקעתה בתחנה עד כה. בנסיבות אלה, בהינתן האינטרס הציבורי באי אכיפתו של הסדר הבלעדיות מצד אחד, ובהעדר נתונים לגבי מידת הפגיעה של פז מאי אכיפה כזו, ולאחר איזון כלל האינטרסים הנוגעים לענין, ראוי להימנע מאכיפת אותו חלק מהמערכת החוזית בין הצדדים הקובע הסדר בלעדיות לתקופה ארוכה ברכישת מוצרי נפט של פז על ידי מפעיל התחנה (השווה רע"א 5622/90 קינן רפאלי נ' קמפ ישראל בע"מ, פד"י מה(2) 104, 106). אני קובעת  איפוא, כי תביעת פז לסעדים המבוקשים בסעיפים א' ו-ב לעיל, הנוגעים להסדר הבלעדיות, נדחית. אי לכך, יהיה על הצדדים לכלכל את צעדיהם ולהעריך מחדש את מערכת הזכויות והחובות ההדדיות ביניהם על רקע ביטול הסדר הבלעדיות, הכל בהתאם לאפשרויות הפתוחות בפניהם על פי הדין החוזים ועל פי המערכת החוזית החלה ביניהם ובהתחשב בערוצי הפעולה האפשריים מכח חוק ההגבלים העסקיים..."

(עמ' 58 לפסק הדין)

תביעתה של המערערת לסעד הצהרתי, לפיו הפר המשיב את התחייבויותיו החוזיות, למעט הסדר הבלעדיות, התקבלה, ונאסר על המשיב לבצע שינויים מבניים באזור תחנת הדלק ו/או בשימושים במבנים השונים שבתחנת הדלק ללא הסכמת המערערת (להלן: " פסק הדין").

כמו כן, ניתנה למערערת, בשולי פסק הדין, רשות לפיצול סעדים, " באופן שיותר לה להגיש תביעה כספית נפרדת נגד עמוס בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב ההפרות הנטענות כלפיו" (עמ' 59 לפסק הדין), וכן " אמנם, סיווג הסדר הבלעדיות כהסדר כובל וביטולו עשויים לשנות באורח מהותי את אופייה של תביעה כספית שתוגש, באם תוגש, כנגד עמוס" (עמ' 60 לפסק הדין).

ביום 14.2.2003 הגישה המערערת ערעור על פסק הדין (ע"א 1562/03) לבית המשפט העליון ובסמוך, ביום 16.2.2003, הגיש המשיב ערעור מטעמו על פסק הדין האמור (ע"א 1582/03)  ככל הנראה, טרם ניתן פסק דין בערעורים אלה. 

לנוכח האמור בפסק הדין בתביעה שבירושלים, סבר המשיב שאין עוד מקום לברר את תביעתה הכספית של המערערת והגיש בקשה לדחיית תביעתה של המערערת או מחיקתה על הסף (בש"א 23278/02).

ביום 12.10.03 ניתנה החלטת כבוד הרשם השופט עדי אזר ז"ל, בבש"א 23278/02 (ת.א. 2378/02) ונקבע בה כדלהלן:

"לפיכך, אני מחליט על הפסקת ההליכים במשפט עפ"י סמכותי בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ההליכים ניתנים לחידוש בהודעת ב"כ התובעת על כך שניתן פסק דין בערעור, אליה יצורף עותק של פסק הדין אשר יינתן בערעור."

המערערת לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שלפני.

ג.   טענות הצדדים